ארכיון עונג שבת The Oneg Shabbat Archive ארכיון "עונג שבת" היה מפעל מחתרתי שהוקם ביוזמתו של ד"ר עמנואל רינגלבלום. מטרתו הייתה לתעד מגוון רחב ככל האפשר של החיים בגטו ורשה על מנת להעבירם לעולם החופשי ולדורות הבאים. צוות הארכיון, שנמנה עם זרמים חברתיים, דתיים ופוליטיים שונים, אסף מתחת לאפם של הנאצים, תוך סכנת חיים, למעלה מ־35,000 פריטים. באוסף תעודות, יומנים, פרסומים של תנועות נוער, יצירות אמנות, תצלומים, פרוטוקולים ומסמכים רשמיים המשקפים את חיי היומיום. מעורבותם של אנשי הארכיון בפעילות העזרה העצמית בגטו הפגישה אותם מקרוב עם המצוקה הנוראה של הלכודים בו. עד ל"גירוש הגדול", ביולי 1942, הם תעדו אותה, כמו גם את ביטויי הסולידריות, העזרה ההדדית והמאמצים לנהל חיי שיגרה בתוך התופת, לרבות חינוך ותרבות ופעילות פוליטית. הארכיון המחתרתי פעל עד שפרץ המרד באפריל 1943. בשלב האחרון לקיום הגטו הצוות ששרד התמקד באיסוף מידע על הגירושים וההשמדה, בעיקר במחשבה שישמש בתום המלחמה עדות לפשעי הגרמנים ולהעמדתם לדין. חלק מהארכיון ניטמן באדמה במהלך "הגירוש הגדול" בראשית אוגוסט 1942; שני חלקים נוספים הוסתרו בינואר ובאפריל 1943. בתום המלחמה נחשפו שני חלקים של הארכיון, השלישי לא נמצא עד היום. מבין כשישים חברי הארכיון נותרו בחיים, בתום המלחמה, רק שלושה. The Oneg Shabbat was an underground archive initiated and activated by Emanuel Ringelblum. Its goal was to document all aspects of life in the Warsaw ghetto for the outside world and for posterity. The Archive team, coming from different social, religious, and political backgrounds, put their lives in danger while assembling some 35,000 sheets of notes, diary entries, youth movements’ publications, essays, photos, drawings, and official documents reflecting everyday life. As people involved in the ghetto’s public activity, they became familiar with the horrific distress of those trapped in the ghetto. Until the deportations ensued, they documented manifestations of solidarity, mutual assistance, and efforts to keep routine life within the inferno. The Archive underground was operated until the ghetto uprising in April 1943. In the final stage, its staff focused on gathering information about the deportations and the extermination, documenting the Germans’ crimes to provide testimony for the criminals’ prosecution. Part of the archive was buried in the ground during the Great Deportation in August 1942; two additional parts were interred in January and April 1943. At the end of the war, two parts were uncovered; the third has not been found to this day. Of the sixty members of Oneg Shabbat, only three survived the Shoah.
